למה אנו מעבירים את גלי החום של המזגנים בחדרי האמבטיה דרך “חדר אדים”?
בואו נהיה כנים: חדרי אמבטיה הם סיוט עבור מכשירים אלקטרוניים. בגלל האדים הרבים שנוצרים מהמקלחת החמה, ובגלל שינויי הטמפרטורה התמידיים, חדרי אמבטיה הופכים למעשה לחדרי עינויים עבור הרכיבים החשמליים. היינו יכולים פשוט להרכיב את גלי החום האלו ולשלוח אותם החוצה. אבל אנחנו לא עושים זאת. במקום זאת, אנו מעבירים את המכשירים האלו דרך תהליך שנקרא “בדיקות זקנה בתנאי לחות”. בעצם, אנו מנסים לגרום להם להישבר במעבדה, כדי שהם לא יישברו בבית של הלקוח.
המאבק נגד הלחות
הבעיה עם אדי המים היא שהם מוצאים דרך להיכנס פנימה – הם חודרים דרך הסדקים הקטנים במארז. כשהלחות נוגעת בחיבורים החשמליים או בזכוכית הקוורץ, הכל הופך לבעייתי. נוצרת חמצון, ובסופו של דבר החשמל מתחיל לזרום למקומות שאסור לו להגיע אליהם. אם האטימה אינה מושלמת, המנורה עלולה להישבר. או גרוע מכך – המארז עלול להתפוצץ. כדי למנוע זאת, אנו שמים את המכשירים בחדרים עם לחות גבוהה. אנו גורמים להם לעבור תנאי אדים וחום קיצוניים, כדי לחקות שנים של שימוש במספר ימים בלבד. אם האטימה עלולה להישבר, אנו רוצים שזה יקרה במעבדה שלנו, ולא בחדר האמבטיה של הלקוח.
המקומות בהם נוצרות בעיות
בזמן הבדיקות, אנו מחפשים שתי בעיות עיקריות. ראשית, יש את האפקט של התרחבות החומרים כשהמנורה מתחממת. כשהיא מתקררת, החומרים מתכווצים. תנועה זו יכולה לגרום ללחות לחדור לתוך המנורה. אם האטימה אינה מושלמת, הכל נגמר. שנית, יש את בעיית הקורוזיה. הלחות פוגעת בחיבורים החשמליים. זה יוצר התנגדות, שגורמת ליותר חום, שבסופו של דבר גורם להתכה של החוטים. זו תגובה שרשרת לא רצויה.
מציאת האיזון הנכון
אפשר היה לחשוב שהפתרון הוא פשוט לאטום הכל היטב, נכון? לא בדיוק. זו הנקודה הקשה. אם האטימה תהיה חזקה מדי, החום לא יוכל לצאת החוצה. הטמפרטורה הפנימית תעלה, והרכיבים האלקטרוניים יישרפו מבפנים. זו צריכה להיות איזון. על המכשיר להיות אטום מספיק כדי לעמוד בתנאי הלחות בחדר האמבטיה, אך גם לאפשר לחום לצאת החוצה, כדי שהחוטים לא יישרפו. אנו מבזבזים הרבה זמן על כך, כדי שהמכשיר יהיה עמיד לאורך זמן.